מואב נ' חברת תפנית וינד בע"מ

החלטה

1.בפני בקשת הנתבעת לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן ביום 12.9.11 ע"י מותב בית דין זה (השופטת הח"מ ונציגי הציבור נוריאל ממליה ומיכה וינטר), לפיו, חוייבה הנתבעת לשלם לתובעת, פיצויי פיטורים ודמי הבראה בסך כולל של 179,117 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.03 ועד לתשלום בפועל (להלן: "פסק הדין ").

2.הנתבעת הגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי. בקשתה לעיכוב ביצוע נסמכת על שני טעמים עיקריים: האחד, סיכויי הערעור,לטענתה, גבוהים (מהטעמים המפורטים בבקשה) והאחר כי במידה ותשלם את הסכום שנפסק, ייגרם לה נזק בלתי הפיך שכן לא תוכל לגבות חזרה מהתובעת את התשלום ששילמה לה וזאת לאור מצבה האישי "שכיום לאחר שהתגרשה היא צריכה לספור כל פרוטה ופרוטה, שכן מצבה הכלכלי אינו טוב" (ראה סעיף 54 לבקשה). מטעמים אלו עתרה הנתבעת לבית הדין שיורה על הפקדת הסכום בנאמנות לעו"ד אבירם (ב"כ התובעת). בנוסף, ביקשה הנתבעת שעד שתינתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע – יורה בית הדין על "עיכוב ביצוע זמני".

3.התובעת מצידה מתנגדת לבקשה. ראשית, הכלל הוא כי מי שזכה בדין זכאי לממש את פרי זכייתו מיידית ועיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, בייחוד כאשר מדובר בחיוב כספי. כמו"כ - בניגוד לטענת הנתבעת, סיכויי הערעור קטנים עד כדי קלושים, בין היתר כיוון שפסק דינו של בית דין זה ניתן לאחר פסק דינו של בית הדין הארצי , במסגרתו קבע בית הדין הארצי מספר קביעות עקרוניות באשר לטענות הנתבעת בתיק העיקרי, לרבות באשר לרציפות התובעת במקום עבודה אחד חרף חילופי מעבידים (כאשר הנתבעת היא המעביד האחרון), חוסר תום ליבה של הנתבעת בכך ש"שתקה" כל השנים ולא עתרה למימוש זכויותיה אלא רק בדיעבד וכיוצ"ב. גם טענותיה של הנתבעת באשר לכך שלא תוכל לגבות חזרה מהתובעת את התשלום ששילמה לה בשל קשיים כלכליים לכאורה בה היא מצויה – אין להם בסיס כיום. הנתבעת מסתמכת על מצבה של התובעת, מלפני 8 שנים, עת עבדה אצל הנתבעת ובהיותה מצויה במשבר אישי. כיום, התובעת עובדת ומתפרנסת, בעלת נכסים (בית ומכונית) ובעלת תוכניות חסכון בשווי כולל של כולל של כ-150,000 ₪. לאור כל האמור – ובהתאם למאזן הנוחות – יש לדחות את הבקשה.

הכרעה:

1.תקנה תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי"), קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. "תקנה זו חלה גם על ההליכים בבית הדין לעבודה, בהתאם לתקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב –1991 (להלן:"תקנות בית הדין לעבודה").

2.לפיכך, כלל הוא כי אין בהגשת ערעור על פסק דין או החלטה כדי לעכב את ביצועם.ראה: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 859 ואילך, והאסמכתאות שם וכן: י' לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", הוצאת ניצן מהדורה 2004, פרק 22 עמ' 14, והאסמכתאות שם וכן: בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו, פ"ד נ (1) 668; ע"א 3191/99 אלי בראשי נ' אדוארד ויינטשיין, דינים עליון נו, 92; בש"א 227/88 עיריית תל-אביב-יפו נ' מדינת ישראל, פ"ד מב (2) 764.

3.כלומר, עיכוב ביצועו של פסק דין או החלטה הינו בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. לפיכך, על המבקש עיכוב כאמור, לשכנע את בית הדין בדבר נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מכלל זה וזאת בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי.

4.בהתאם לפסיקה שהתגבשה בבתי המשפט, על המבקש "עיכוב ביצוע" להראות תחילה כי סיכוייו לזכות בערעור טובים. כמו"כ עליו להביא ראיה כי ביצוע פסק הדין או ההחלטה, יגרום לו נזק, אשר יקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו (כגון: הצורך במימוש נכסים לשם תשלום הסכום שנפסק). כלומר, מלבד סיכויי הערעור, יש לשקול היטב את מאזן הפגיעה והתועלת שייגרמו לכל אחד מהצדדים בעקבות ה"ביצוע" או ה"עיכוב".ראה: י' לובוצקי, שם, עמ' 23 וכן: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' – בצלאל אהובה ואח' (לא פורסם) ניתן ביום 19.11.00); בש"א 1181/01 רחימי אלברט ואח' – מרגוט מלכה, עבודה ארצי, כרך ל"ג (49) 26.

5.דהיינו, עיכוב ביצוע של פסק דין מותנה, בהצטברות שני גורמים: האחד, הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה, גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והאחר, סיכויי הערעור. עוד נפסק כי כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו חזרה אם יזכה בערעור (ע"א 9296/03 עזרא אהרוני נ' יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 305-304).

6.נטל השכנוע להוכיח כי קיימות נסיבות חריגות, המצדיקות היענות לבקשה – מוטלות על כתפי המבקש את הבקשה. על הלכה זו חזר בית הדין הארצי, אך לאחרונה, בע"ע 2730-07-11 פלדום פינגולד מתכות בע"מ נ' חיים נוי, מיום 19.9.11 (טרם פורסם) – וכך נפסק:

"הלכה פסוקה היא, כי הזוכה על פי פסק דין זכאי בדרך כלל לממשו ועצם הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע של פסק הדין, במיוחד כשהמדובר בנזק כספי לו טוען המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע (ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ פ"ד נו(4) 178, 182). על כתפי המבקש מוטל נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים, ומאזן הנוחות, היינו - קיומו של נזק שאינו ניתן להשבה אם יתקבל הערעור (ע"א 774/04 "אריה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' שריקי, לא פורסם; רע"א 680/05 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל, לא פורסם). מאזן הנוחות הוא העיקר ( ב"ש 751/86 מ.ש.א.ב. מחזור שאריות אורגניות בישראל בע"מ נ' אגריקו בע"מ, פ"ד מ(3) 825)".

7.במקרה הנדון, לא מתקיימות נסיבות חריגות, המצדיקות לחרוג מהכלל כי הזוכה בדין זכאי לממש את פרי זכייתו, וכי "מאזן הנוחות" נוטה לטובת התובעת, כפי שיפורט להלן.

8.ראשית, מדובר בבקשה להפקדת התשלום בנאמנות, בידי ב"כ התובעת ולא בעיכוב ביצוע ממש (דחיית התשלום עד לאחר מתן החלטה בערעור). דהיינו, המבקשת מצידה, אינה טוענת לנזקים בלתי הפיכים ממשיים שייגרמו לה בעצם התשלום ו/או לקשיים כספיים (כגון צורך במימוש נכסים) לצורך התשלום – אלא רק מביעה "חשש" שמא לא תוכל לגבות מהתובעת חזרה את התשלום. זאת, בהתבסס על "השערות" בלבד – שמקורן בעבר (מצבה הכלכלי נכון לתקופת עבודתה אצל הנתבעת לפני כ-8 שנים ובהתייחס לתקופה מסויימת ונקודתית של משבר משפחתי בחייה) ובעתיד (התובעת שכירה וייתכן ותפסיק לעבוד ותאבד את מקור פרנסתה). לגבי השערות העתיד – לא פירטה הנתבעת על מה מתבססות השערות אלו ובמה שונה התובעת מכל אדם אחר, שמסיבות כלשהן צפוי לאבד את מקום עבודתו.

9.אין כל ספק כי "השערות" אלו אינן מהוות טעם מספיק ו/או נסיבות מיוחדות, המצדיקות לחרוג מכלל, המבוסס היטב בחוק ובפסיקה – בייחוד כאשר מנגד, הצהירה התובעת כי היא מתפרנסת מעבודתה, בעלת נכסים ואף בעלת חסכונות הנאמדים בכ-150,000 ₪.

10.בנוסף – באשר לסיכויי הערעור – אין בית הדין יכול לקבוע כי סיכויי הערעור גבוהים, לאור העובדה שפסה"ד ניתן על בסיס הכרעת בית הדין הארצי בערעור שהוגש על פסה"ד המקורי. פסה"ד המשלים (נשוא בקשה זו) מסתמך על קביעות עקרוניות של בית הדין הארצי בשאלות שהיו במחלוקת בין הצדדים - שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד, רציפות בעבודתה של התובעת על אף חילופי מעבידים, "השתק" ועוד. עובדה זו כשלעצמה מפחיתה את סיכויי ערעורה של הנתבעת.

11. לאור כל האמור – הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל על כתפיה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות חריגה מהכלל והיענות לבקשה - ולפיכך הבקשה נדחית.אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.